דניאלה הייתה ילדה שמחה לפני שכל זה קרה, ו"זה", קרה בבת אחת. 

יום בהיר אחד דניאלה חזרה מהתיכון הביתה כבויה.

חודשיים חלפו, והיא לא "נדלקה" שוב.

בהתחלה, הוריה חשבו שזה משבר גיל 15 "רגיל".

לקח להם זמן לעכל שהיא לא יוצאת מזה.

בסוף מתרגלים להכול, וההורים שלה כמעט התרגלו לכך שדניאלה הפכה לבת נעורים מסתגרת. הם כמעט התרגלו לזה שדניאלה הפסיקה להתראות עם חברות, הפסיקה לצאת מהבית לאחר הלימודים. 

דיכאון נעורים?

כל ניסיונות הדיבוב של הוריה לא עזרו. דניאלה הלכה ושקעה בדיכאון.

רגע לפני שהוריה פנו לטיפול נפשי, כמתבקש, רועי, אבא של דניאלה, נתקל במקרה בכתבה על הקשר בין נעורים, אינטרנט ודכאון. לא נפרט כאן, אבל נראה לנו שההקשר ברור לכולם.

הוא רצה להבין מה קורה לדניאלה בעולם הוירטואלי, אבל לא הצליח לעבור את ססמאות הכניסה של דניאלה, והיא לא הסכימה לשתף פעולה וטענה ש"כל החיים חינכתם אותי לערך של פרטיות, ועכשיו אין הצדקה שהם יחטטו לה בעולמה הפרטי"

מידי פעם רועי שמע את דניאלה מדברת – מתלחששת בטלפון עם חברה אחת שנשארה לה – אבל מעולם לא הצליח להבין, מבעד לדלת הסגורה, על מה הן מדברות.

איך מכירים את העולם הפנימי של הילדים שלכם?

רועי פנה אלינו וביקש ייעוץ.

הסברנו לו, שיש מגבלות חוקיות שלא נפרט כאן, אבל מדובר בקטינה ולכן חלק מהמגבלות מוסרות על ידי הסכמת שני ההורים.

רועי חרד מאוד לפרטיות של דניאלה.

קודם כל הוא לא רצה שהיא תדע ש"מחטטים" לה בעולם הוירטואלי, ושנית הוא באמת-באמת כיבד את הפרטיות שלה ורצה לדעת רק אם יש משהו חריג.

רועי ורעייתו אפשרו לנו להשתמש בכלים המתוחכמים שיש בידינו, ולהתחקות אחר עולמה של דניאלה ברשת. סיכמנו, כי אנחנו נעביר לידיהם רק מידע שיכול להתקשר לפעילות לא חוקית או לא מוסרית. "לא כל תמונה של דניאלה מתנשקת עם חבר צריכה להגיע לידיים שלנו" – אמרו ההורים.

יצאנו לדרך – וגילינו מה קרה.

למה דניאלה נכנסה לדכאון נעורים?

דניאלה, בת 15, יש לה חבר בן 16. 

הם התנשקו בלהט, ותוך כדי "מיזמוזים" דניאלה נותרה בלי חולצה.

החבר שלה עשה להם "סלפי" והם נורא נהנו לראות את עצמם, בפוזה של בוגרים, אנחנו לא רוצים להגיד דברים בעד או נגד, אנחנו רק נגיד שמבחינתו, לא ראינו דברים חריגים.

אבל החבר שלה שלח את התמונה רק לערן, החבר הכי טוב שלו, והשביע אותו למחוק מייד.

ערן טוען שהוא מחק מייד, אבל אנחנו מצאנו את התמונה מתגלגלת בוואטספים של כל השכבה, אולי של כל בית הספר.

דניאלה – התביישה עד צאת נשמתה, ושקעה בדיכאון.

האם זו הבושה שכילתה את רוחה, או האם זו הבגידה של החבר שהפיץ תמונה שלה, חשופת חזה לכל העולם?

איך יוצאים מיזה: מידע מהימן ומדויק ביחד עם הורים תומכים

מצאנו להורים סיפור כיסוי ראוי, דאגנו שהתמונה תגיע גם אליהם, כך שתהייה להם סיבה טובה לפתוח בשיחה עם דניאלה.

ההורים שלה גילו הבנה, פנו לייעוץ, תמכו בה, ועשו כל מה שאפשר לעשות כדי להחזיר את דניאלה למסלול.

שנה מהיום בו פנו אלינו ההורים של דניאלה, קבלנו טלפון מרגש.

דניאלה חזרה למסלול חייה הרגיל, הצליחה לשים את ה"תאונה" מאחוריה, נעשו פעולות נוספות של תביעה כנגד מפיץ התמונה, פעולות חינוכיות נוספות בבית הספר של דניאלה.

מה שחשוב לנו, זה שהצלחנו באמצעים טכניים חוקיים לגמרי – ובעזרת הורים אוהבים ותומכים ברגעי משבר – לחשוף עוול שנגרם ולהביא לתפנית חיובית בסיפור שהיה יכול להגמר רע יותר.